למה אנשים מתגרשים?
הבועה:
דמיינו בועה גדולה ויפה, מכוסה מעטפת דקיקה ושקופה, שטה לה באויר בעדינות.
דמיינו שהאויר מלא בועות כאלה, כולן שלמות ושקופות, משייטות להן בשקט.
עכשיו דמיינו שבכל בועה חי לו זוג. יש גם אנשים שמרחפים להם בבועה משל עצמם, אבל רוב האנשים מסדרים את עצמם בזוגות בתוך הבועות. מדי פעם בועה מתפוצצת, והאנשים שבתוכה מתפזרים להם, יוצרים בועה לעצמם, או מצטרפים למישהו אחר ויוצרים בועה חדשה לשניים.למה זה קורה?
האיזון שבין הכוחות הפועלים על הבועה, פנים וחוץ:
היום אני מנסה לברר מדוע חלק מן הבועות מחזיק מעמד למשך שנים רבות וחלקן מתפוצץ. מדוע זוגות נשארים בנישואין במשך שנים רבות? מדוע זוגות אחרים מתגרשים? ומדוע אחוז הגירושין עולה בהתמדה?
בועה מתקיימת כל עוד המעטפת הדקיקה שלה נותרת שלמה. מה מחזיק אותה שלמה? מה מונע ממנה להקרע או להתפוצץ?
חוק פיזיקלי אומר שכל עוד מתקיים מצב של איזון דינאמי בין כל הכוחות, בפנים ובחוץ, הבועה נותרת שלמה. האיזון הזה, הוא ששומר על קיומה של הבועה.
בתוך הבועה פועלים כוחות פנימיים שדוחפים את המעטפת החוצה. ואילו מחוץ לבועה פועלים כוחות חיצוניים המתדפקים על המעטפת מבחוץ ומנסים לבקעה. שני סוגי הכוחות גם יחד נחוצים על מנת לשמור על מעטפת הבועה שלמה. המעטפת חדירה הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, אך כל עוד נשמר האיזון, המעטפת לא נקרעת.
זוכרים אוסמוזה? למדנו את זה בביולוגיה בתיכון. הנה ההגדרה:
"פעפוע של נוזל דרך קרום חדיר למחצה במורד מפל הריכוזים שלו, היינו, מתמיסה דלילה יותר לתמיסה מרוכזת יותר עד ליצירת איזון בין ריכוזי הנוזלים משני צידי הקרום."
הפרה דרמטית של האיזון - או הבאלאנס – קורעת את הקרום.
ועכשיו תשאלו אותי מה לכל הרוחות לכל הדיבורים האלה ולגירושים, הנושא בו אני בדרך כלל עוסקת. אז הנה, נחזור לעולם הבועות.
עכשיו תדמיינו שבכל בועה חי לו זוג. יש גם הרבה אנשים שמרחפים להם בבועה משל עצמם, אבל רוב האנשים מסדרים את עצמם בזוגות בתוך הבועות.
מדי פעם בועה מתפוצצת, והאנשים שבתוכה מתפזרים להם, יוצרים בועה לעצמם, או מצטרפים למישהו אחר ויוצרים בועה חדשה לשניים.
בועת הזוגיות הממוסדת. חתונה, ידועים בציבור, לא משנה הפורמט, העיקר שזו זוגיות קבועה.
ועכשיו אני מנסה למיין את הכוחות הפנימיים והחיצוניים, שמופעלים על מעטפת הזוגיות, ויוצרים – או לא – את האיזון הדינאמי.
כוחות שתומכים בנישואין, או "כוחות תומכי-בועה":
גם בפנים וגם בחוץ יש כוחות שתומכים בנישואין. אני מזהה את אלה, אך אתם רשאים להוסיף:
כוחות פנימיים תומכי בועה:
- אהבה, משיכה מינית וחברות בין בני הזוג,
- הרגלים להשקעה ותחזוקה בזוגיות,
- אינטרסים מושקעים משותפים (בדרך כלל קוראים לזה ילדים).
- צרכים כלכליים.
יש גם כוחות שפועלים מבחוץ והם תומכים בקיומה של הבועה. אני מאתרת את אלה:
כוחות חיצוניים תומכי בועה:
- ההעדפה החברתית למיסוד היחסים,
- מספרם הרב של האנשים הנשואים,
- הצורך ההישרדותי לגדל ילדים והקושי לגדלם לבד
- ההיסטוריה, המסורת, הדת וכאלה.
הכוחות שחותרים תחת הנישואין, או "כוחות מפרקי-בועה":
יש גם כוחות שחותרים תחת קיומה של בועת הנישואין, חלקם בפנים וחלקם בחוץ . בואו נבדוק מה הם.
כוחות חיצוניים מפרקי בועה:
כאלה אין מסוגים רבים, אך הסוג הקיים חזק מאד. נקרא לו בשם הכללי: פיתויים.
הפיתויים היו קיימים תמיד, בכל מקום ובכל זמן, וימשיכו להתקיים מעצם עובדת קיומם של אנשים נוספים סביבנו אולם הם התחזקו בעקבות כניסתו של האינטרנט לחיינו, בעקבות יציאתן של נשים לעבודה, ובשל סיבות נוספות.
ישנם כוחות נוספים כמו קשיים כלכליים כמו הפלטות ממעגל העבודה, סמים, אסון במשפחה, ועוד.
ועכשיו לקבוצה שהכי מעניינת אותי –
כוחות פנימיים מפרקי-הבועה:
מכיון שהתחלתי את הבירור הזה כדי לענות על השאלה למה אנשים מתגרשים יותר מבעבר, אשתדל לזהות כוחות שחל בהם שינוי בחמישים שנה האחרונות:
הכוח הראשון והחזק - ציפייה לאושר ומימוש עצמי בחיי הנישואין.
הציפייה לאושר ומימוש עצמי היא דבר חדש יחסית בתולדות המין האנושי. בעוד שאבותינו היו עסוקים בהישרדות ובהעמדת צאצאים, אנחנו מצפים להצלחות שמצויות גבוה יותר בסולם מאסלו (תגגלו את הפירמידה של אברהם מאסלו), כמו מימוש, הגשמה עצמית, ואושר.
כאשר הציפיות למימוש עצמי אינן קיימות, אין סיבה לפרק נישואין נטולי מימוש עצמי. ולהיפך: כשקיימות ציפיות למימוש עצמי והן לא מתגשמות – נוצרת סיבה חדשה לפירוק הנישואין.
ולכן, כשאנחנו מאמינים שיש לנו זכות מולדת למימוש עצמי ואושר ואלה לא מתקיימים בתוך חיי הנישואין - תחושות האכזבה וההחמצה גדולות ופועלות באופן מאד אגרסיבי לקריעת מעטפת בועת הנישואין.
נוסיף על זה את העלייה הדרמטית בתוחלת החיים (בסוף המאה התשע-עשרה תוחלת החיים הייתה 50, ואילו היום בישראל היא מתקרבת ל- 80) ונראה כי הציפייה למימוש עצמי עולה באופן דרמטי, ביחוד אחרי שגמרנו לגדל את הילדים.
אז מה עושים עם עוד שלושים שנה שנותרו לנו לחיות? אני רואה את הכוח הזה – הציפייה לאושר ומימוש עצמי ככוח מרכזי ועקרוני בפירוק הבועה.
כשה- "אני" (הרצון שלי למימוש עצמי, השאיפה שלי לאושר) עולה בחשיבותו, ה- "אנחנו" (הרצון להצליח בזוגיות) יורד. אם לא טוב לי והמימוש העצמי והאושר האישי שלי יותר חשובים מהנישואין – אזי אפרק את הנישואים ואלך לחפש לי נישואים אחרים שאני מאמינה שכן יביאו לי מימוש ואושר.
הכוח השני והחזק אף הוא - היכולת הנשית לפתח עצמאות כלכלית.
אל הרצון למימוש עצמי נוסיף את היכולת האישית.
אשה שיכולה להרוויח את לחמה לבד ולא תלויה תלות כלכלית בבעלה, יכולה ללכת אם היא לא מאושרת וממומשת.
הכוח הזה ברור לגמרי. בתקופה שתחילתה לאחר מלחמת העולם השניה, מרגע שנשים למדו לעבוד לפרנסתן, נולדה הציפיה שלהן להגשמה מקצועית, ויחד איתה נולדה התפיסה הרווחת היום אצל נשות המערב: אני יכולה לבד.
כתוצאה מכך, לנשים שלא היו מאושרות בנישואיהן היתה ברירה לעזוב. אפשרות הבחירה הזו הינה משמעותית ביותר.
כוח חזק נוסף – אבדן החמלה והחברות בין בני הזוג.
אחד הכוחות החברתיים שמחזיקים אותנו הכי חזק יחד הוא החברות. בחבר לא בוגדים. בחבר מתחשבים.
בני זוג שהפסיקו להיות חברים, מאבדים חבל חזק שמחזיק אנשים יחד.
אחד הסממנים הכי מובהקים לאבדן החברות הוא הרגלי תקשורת הרסנית; כל משפט הופך לביקורת, הקנטה, והתגוננות. מרגע שאבדה החמלה והחביבות, הכוחות המחזיקים את הבועה שלמה, נחלשים עד מאד.
החוקר החשוב ג'ון גוטמן (גימל בחולם מלא, לא בשורוק כמו הצייר נחום גוטמן), מצא במחקר של שנים רבות כי בוז הוא הסמן הכי מובהק של התפרקות הנישואין בתוך שלוש שנים מיום שנחזה ביחסים בין בני זוג.
מידת הדיוק שלו הוכחה מחקרית בגובה – 97%. כלומר, ב- 97 מתוך כל 100 מקרים שבהן הוא חזה שהנישואין יתפרקו בתוך ש 3 שנים – הוא צדק.
שימו לב טוב טוב לנתון הזה.
מכל מקום, אבדן החברות הוא דוגמא מעולה להיחלשות של כוח פנימי או לכוח שמלכתחילה לא היה חזק דיו.
מהניסיון המצטבר שלי אני חושבת, שהיחלשות כוח החברות או היעדרו מלכתחילה, מספיקים כדי לפרק כמעט כל בועה.
שלושת הכוחות הללו הם בעיני הכוחות החזקים ביותר, אליהם מצטרפים הרבה מאד כוחות משנה חיצוניים כמו קשיים כלכליים, אבדן או אסון, וכל מה שרשמתי למעלה.
אז מה למדתי?
1. ראיתי שהכוחות המפרקים החיצוניים די מוכרים וידועים, והם תמיד שם.
2. עוד ראיתי שכוחות אלה התחזקו בעידן המודרני.
3. מטבע הדברים, אני מסיקה שעל הכוחות חיצוניים אין לנו כמעט שליטה.
4. ראיתי שגם הכוחות המפרקים הפנימיים גדלו והתחזקו בעידן המודרני, אולי עוד הרבה יותר מאשר הכוחות החיצוניים. וכאן ההבדל האמיתי בעיניי.
ועכשיו, מה לעשות?
על מה כן יש לנו שליטה? על הכוחות הפנימיים המאחדים.
אחרי בירור מעמיק ומחקר רב, מתחוור לי יותר ויותר שלעתים תכופות הבועה מתפוצצת לא בשל שינויים משמעותיים שחלו בכוחות המפרקים החיצוניים, אלא דווקא בגלל היחלשות הכוחות הפנימיים שהחזיקו את הבועה מלכתחילה, ושאותם תיארתי למעלה כמשפחת הכוחות הפנימיים תומכי הבועה.
כך שכדי לשמור על האיזון ולמנוע את קריעת המעטפת, עלינו לחזק את הכוחות תומכי הבועה מבפנים. כזכור – המפתח לשמירה על הבועה שלמה הוא האיזון הנכון.
וכאן החדשות הטובות מאד: אם ברצוננו לשמר את הבועה – וזו שאלה שכל אחד עונה עליה בהתאם לרצונותיו וצרכיו - יש הרבה מה לעשות.
עבודה מחזקת בועה בכמות זמן נתונה בכל יום במשך שנים, תגדיל עד מאד את סיכויינו להצליח בנישואין ולמנוע מגירושין.
אז מה לעשות? לעשות.
ועל כך, במאמר הבא.
להתראות!
מיכל בראון
מיכל בראון,
מאמנת ויועצת זוגית, מגשרת ועורכת דין. בעלים של בית ועוד בית, שיטה ייחודית וחדשנית לזוגות עם ילדים, מתן מענה כולל לזוגיות במשבר, לרבות אימו זוגי ואישי לצמיחה, גישור לגירושין (כולל הסכם הגירושין) והדרכה הורית.
